שקד מצוי ('אום-אל-פחם' / 'כוכבא'): מבשר האביב.
עץ השקד (Prunus dulcis) הוא עץ נשיר מוכר ומוערך, המזוהה בעיקר עם פריחתו הלבנה-ורודה המרהיבה המגיעה לקראת סוף החורף, מבשרת את בוא האביב ומקשטת את ארצנו בצבעים עדינים ויפים. מוצאו הוא ים תיכוני והוא גדל בר בארץ.
גובה 3-8 מ'
השקד הוא עץ קטן ונשיר. עמיד לתנאי יובש וקרקעות גירניות. דורש השקיה סדירה, בעיקר בתקופת הפריחה וההבשלה. נוטה לצימוח שיחי אך בגיזום נכון ניתן לעצב על גזע בודד כעץ נוי (במקרים כאלו מומלץ לגזום לאחר הפריחה). רגיש לעודף מים בקרקע ובאזורים שבהם הקיץ יבש הוא יאריך ימים. ישנם זנים מורכבים והנפוצים מביניהם בארץ הם 'אום-אל-פחם' ו'כוכבא'. זנים שונים נבדלים זה מזה בגודל הפרי, צבעו, טעם השקד ומועד הבשלת הפרי. ישנם זנים של שקד מתוק ושקד מר. השקד המר מכיל חומר רעיל בשם אמיגדלין, ולכן אינו ראוי למאכל ישיר. עם זאת, הוא משמש ככנה להרכבת זני שקד מתוקים. לעץ השקד יש חשיבות תרבותית והיסטורית רבה. הוא מוזכר בתנ"ך ובספרות העברית הקלאסית כסמל לתקווה, לחידוש ולפריחה.
מתאים לגינה הפרטית
עץ בודד, קבוצה, גנים קטנים.
אנחנו כאן לכל שאלה ועניין
